הסיפור הזה שטרם סיפר על מפגש בשדה התעופה עם ביל מאריי מוכיח שהוא אגדה מוחלטת

ביל מוררי סיפורים

תמונה של גטי


ביל מאריי הוא אחד מבדרני הבידור הגדולים ביותר של זמננו - אייקון קומדיה שמבדר על המסך כמו שהוא לא מצליח.

בשנים האחרונות צצו מספר סיפורים הנוגעים למעלליו האמיתיים של השחקן, הכרוכים במידה רבה בהפרת הנורמות החברתיות ובעשייה מה שהוא רוצה באופן הכי חביב שאפשר.



חלק מהשאנניגנים של מאריי תועדו על ידי הקורבנות שלו, כמו התקופה בה הוא התרסק במסיבת רווקים (שהיא עדיפה בהרבה על צורות בידור מסורתיות יותר שאתה מוצא בדרך כלל במפגשים כאלה).

הוא גם ניגש פעם לשולחן וגנב צ'יפס מזר מוחלט.



הוא אפילו הצליח להתגנב לתדרוך העיתונות של הבית הלבן רק כדי שיזכיר לכולם שהגורים זכו בסדרה העולמית.



ביל מוררי סיפורים שדה תעופה

תמונה של גטי


עם זאת, יש המון אנקדוטות ללא תיעוד על המפגשים של אנשים עם מאריי שכמעט תמיד מסתיימות באותה צורה: כשהשחקן אומר לאדם שהתעסק איתו שאף אחד לעולם לא יאמין לסיפור שלהם על ההרצה שלהם.

אתמול הדגשנו את המברשת האחרונה של מאריי עם מאוורר וקיבלנו מייד אימייל מקורא המכיל סיפור שטרם סיפר שרק מוסיף לאגדה שלו.

היי חבר'ה - מרגיש שכל סיפור של ביל מאריי הוא מגוחך, אבל סיפורו של ביל מאריי של חברי הוא אגדי.

~ לפני 12 שנים 05/06 חופשת חורף, חברתי עלתה למטוס לחזור לבית הספר אחרי החגים.

כאשר עלה והגיע למקומו במאמן, התיישב ונשענת היד / חגורת הבטיחות נשברו. הדיילת ניגשה וניסתה לתקן, הם לא הצליחו והעבירה אותו למחלקה ראשונה.

המטוס היה מלא לחלוטין מכיוון שהיו חגים.

הוא תופס את החפצים שלו ומתחיל ללכת לפנים והם מושיבים אותו בשורה הראשונה במעבר. כולם יושבים ומחכים לו שיעבור מ 34 K ל 1 C עם כל הדברים שלו. המטוס כבר התעכב והם מחכים שהוא יעזוב את השער כך שהוא ממהר בטירוף לקדמת המטוס.

מגיע למחלקה ראשונה, שורה 1, המטוס כולו מתבונן כשהוא דוחף בטירוף את הדברים שלו לפחים תקורה שכבר מלאים.

בשלב זה הוא חשב שהוא רואה מישהו בזווית העין, אבל הבחור היה בעל כובע דלי, משקפי שמש וקרא מגזין.

הוא חשב שזה יכול להיות ביל מאריי אבל הוא לא יכול לחפש כדי לאשר כי יש לו את הדיילת בגריל שלו שחוסמת את השקפתו ועוזרת להכניס את הדברים שלו לפחים העליונים.

סוף סוף הוא יושב, אבל הוא מאוד סקרן עכשיו.

אני יודע בדיוק איך הרגיש הבחור הזה. פעם אחת חשבתי שראיתי את ראיין מ ה- O.C. בטיסה.

זה לא הוא. זה בערך הכי קרוב שהגעתי לראות סלבריטי במטוס.

הבחור שהוא חשב שהוא BM ישב שלוש שורות אחורה במעבר הנגדי וחבר שלי בילה את כל הטיסה בניסיון לא בולט לנסות להסתכל / להסתובב ולראות אם זה הוא ...

בכל פעם שניסה להתגנב לשיא הבחור הסתכל לכיוון השני או שמשהו מכסה את פניו. (תחשוב ווילסון משיפור הבית)

לבסוף חבר שלי מתעלף, הדיילת מעירה אותו אחרי שהמטוס נחת והנוסעים יורדים. הוא מסתכל בטירוף אבל הבחור נעלם.

הוא תופס את הדברים שלו ופונה לתביעת מזוודות.

לאחר 20 דקות של המתנה, התיק שלו יוצא והוא תופס אותו ומתחיל לכוון לקו המונית או לחבר שבא לקחת אותו.

זכור שזה לפני ~ 12 שנים, זה PRE-IPHONE, PRE-UBER, לפני הכל. פייסבוק הייתה חברה פרטית וסנאפצ'אט ואינסטגרם אפילו לא היו עדיין. ה- BlackBerry CURVE היה הטלפון הסלולרי מספר 1. אפליקציות עדיין לא היו קיימות.

אני זוכר במעורפל את הימים ההם. זו הייתה תקופה חשוכה באמת עבור העולם.

מה זה אומר?

שדות תעופה היו בעצם משחקי הרעב. אנשים ניסו בכל מקום להבין לאן ללכת וזה גבול גן חיות אנושי חסר חוק.

בכל מקרה, כשהוא עושה את דרכו להבין איך להגיע לבית הספר כשהוא נושא את כל התיקים שלו לכיוון הדלת כשהוא קופץ מאחור ומכניס את הראש.

הוא נופל על הרצפה וקיבל את מה שלדבריו היה הנוג'י הכי קשה בחייו, התיקים והחפצים שלו עפים לכל מקום (הוא אמר שאף אחד לא נרתע, אף אחד לא עזר ולא עשה שום דבר.

הוא לא בטוח שמישהו בכלל שם לב)

לאחר 5-10 שניות, האדם מרפה ממנו, הוא מתחיל לקום מהקרקע, רואה את התיקים שלו עדיין שם ומסתכל למעלה ...

ביל מאריי עומד מולו, בוהה, סתום ככל שיהיה. הוא אומר ...

הם לעולם לא יאמינו לך.

מסתובב, יד אחת באוויר מנופפת, נכנס ישר למכונית עירונית שחורה ונעלם.

זה היה ... ביל. מְזוּיָן. מאריי.

קרא לי הסוכן המיוחד פוקס מולדר כי אני רוצה להאמין.

תודה לגרגורי ששלח את זה בדרך שלנו.